צלו של אחאב מאת שחף ארז
ביקורת על הספר מאת אלירן דיין
הקורא בספר השירים של שחף ארז צלו של אחאב נדרש לצלול עמוק פנימה לא רק אל אישיותו, פנימיותו ומחשבותיו של המשורר אלא גם אל התחבטויות הנפש שלו עצמו. השירים בספר קצרים ומהודקים אך בכל אחד מהם יכול הקורא למצוא רבדים מספר ולהשליך אותם אל אורחות חייו שלו. השירים ברובם מרגשים ונוגים ומציגים לקורא את נפשו של המשורר השזורה בזיכרונות ותהפוכות חייו.
המשורר שחף ארז הוא פסיכולוג קליני ומנחה סדנאות קשיבות. הוא פרסם עד כה שני ספרי ילדים וזהו ספר השירה הראשון שלו. מקצועו של המשורר ניכר בין שורות השירים הקוראים לנו להעמיק ולחטט במחשבתנו ובנפשנו, להאזין ולהקשיב למשמעויות השונות, לדימויים ולמטאפורות שבהם.
כותרת הספר מופיעה באותיות של קידוש לבנה בשער הכריכה והיא מתמזגת ברקע הכחול המדמה את מימיו של הים. שם הספר, נראות הכריכה ומוטיבים חוזרים בשירי הספר, קורצים פעם אחר פעם, לספר האלמותי מובי דיק של הרמן מלוויל על רב החובל הרודף ללא לאות אחרי אותו הלווייתן שמייצג בעיניו את כוחות האופל. צלו של אחאב הוא גם שם שירו של ארז המופיע בעמוד 51:
הוצאה: קתרזיס הוצאה לאור
סוגה: שירה
עריכה: דורי מנור
עורך ראשי: יואב גלבוע
ניקוד: רועי שניידר
עיצוב כריכה ועימוד: סטודיו מנטיאור
שנת הוצאה: 2021
מספר עמודים: 65
אחאב במובי דיק הוא רב החובל של ספינת ה”פקווד” ולכל אורך הסיפור הוא מנסה לנקום את נקמתו בלוויתן האימתני שהביא חורבן על הספינה וצוותה. כפי שהוזכר קודם לכן, המשורר בחר לקרוץ לספר לא רק בשמו של הספר, אלא גם בעטיפת הכריכה. בצד הקדמי נראה צלו של לוויתן השוחה במעמקים האם זהו מובי דיק? חדי העין יבחינו כי בשדרית הכריכה קצף הגלים יוצר מעין דמות אנושית המשלבת ידיה כמתפללת או מבקשת תודה, אולי זוהי דמותו של אחאב עצמו ואולי זהו צלו של המשורר עצמו המבקש מאיתנו לרדת לעומקם של הכתבים.
הספר נפתח ללא הקדמה מיוחדת והמשורר משליך אותנו ישירות אל האש שיצר בשיר קצר, כואב ובועט ללא שם (עמוד 7):
על איזו מחלה מדובר, מהו אותו חזיון תעתועים ומדוע הוא בבוחר לפתוח את ספרו בדברי תוכחה וזעם? בהמשך, יכול הקורא להסיק את המסקנות ולנסות ולפצח את הרמזים המתרימים המסתתרים כבר בשורות של שיר זה. חוויית הקריאה הראשונית שלי בספר הנפתחת בשיר זה, גרמה לי להשליך את המילים והשורות לחוויות ומצבים קשים שעברתי בעבר. זאת לא בדיוק התחושה שקיוויתי למצוא בשיר הפותח את הספר וזזתי באי נוחות בכיסאי בעת הקריאה ואני מעריך שזאת הייתה הכוונה – לגרום לטלטלה כבר בתחילת הספר – טלטלה שגרמה לי לפחות, לחדד חושים ולקרוא את שאר השירים ביתר שאת ובשימת דגש על הנאמר בהם. זאת בעיניי בחירה מצוינת של שיר פתיחה לקובץ שירים.
בספר כולו ישנם מוטיבים ודימויים רבים העוסקים בלוחמה, בשכול וכאב, במשפחתיות והורות, בבריאות או שיגעון הנפש, בהצלה, במים, בשאון והמולת העיר, בניכור, בטבע. לקוחים בספר דימויים, השפעות ומטאפורות מן המקרא, המיתולוגיות ונכסי צאן הברזל של השירה והספרות. את כל אלה מערבב לנו ארז בין שיריו ויוצר שפה משלו. שפה פשוטה המעורבבת במשלבים שונים ומשחקי מילים, בגובה העיניים אך ערכית ואיכותית, כנה מאוד, כואבת לעיתים, אישית מאוד וחשופה.
את שני השירים הבאים מהספר אהבתי במיוחד:
בספר שירים רבים שאהבתי וקראתי אותם שוב ושוב. השיר החלש לטעמי בספר, על אף פשטותו ותחכומו, הוא השיר הבא המופיע בעמוד 30:
לקראת סופו של הספר מופיע השיר הבא (עמוד 64) וממש ככתוב בו, ההבנה המחלחלת בתוכי, שהספר מגיע לסופו והפרדה באה וקרבה, כאילו והשתחרר בי אותו הורמון כאב המסרב להרפות:
בספר 58 שירים קצרים. כל שיר נפרש על פני עמוד אחד בלבד לכל היותר. בספר לא קיימת חלוקה לשערים או לנושאים, אך הם בדיוק במינון הנכון לקורא אותם, בפרט שמדובר בספר שירה ראשון. יתכן כי לו היו נוספים לספר שירים נוספים הדבר היה יוצר גודש. אני חסיד של שירים קצרים שאינם מתפרשים על פני מספר עמודים. בעיניי שירה צריכה להיות קצרה ותמציתית, אך כזו שמקפלת בתוכה המון חוכמה ושנינות. שחף ארז מציג לנו את כישרון הכתיבה הלירי שלו בצנעה וענווה ולא מתגלה בו הרצון כמו בספרים דומים אחרים להציג כמה שיותר שירים מיצירתו של הכותב. דווקא מיעוט השירים היחסי בספר הופך אותו לספר איכותי ומשמעותי יותר בעיניי. הטבעת חותמו של דורי מנור שערך את הספר ניכרת בו, שכן השירים כולם, מהודקים ומהוקצעים עד האחרון שבהם.
לסיכום, בספר שיריו הראשון מתגלה שחף ארז כמשורר צנוע, מבריק ומעניין השולט בשפה. באמצעות ידיעותיו הרבות, סקרנות בריאה, נבירה עצמית והתחבטות הנפש הוא מציג לקורא תכלית מהודקת, מלאה ברבדים אנושיים ומשחקי מילים ובמוטיבים ספרותיים. ספר שירה פשוט לכאורה אבל נפלא, מרגש ועמוק שאהבתי מאוד. אני כבר מחכה בקוצר רוח לספר השירה הבא של המשורר. מומלץ ביותר. רוצו לקרוא.