רציתי לצאת עם העברית

רציתי לצאת עם העברית הוא ספרו השני של חיים יחזקאל, מחנך, משורר, מחבר תשבצי היגיון וסאטיריקן.
הספר אמנם אינו עשוי מקשה אחת: הן מבחינת הסוגות שמופיעות בו, והן מבחינת הנושאים, אך הוא חושף את התשתית הרגשית והערכית של מחברו, העוברת כחוט שני לכל אורכו. עיקרה של שירה זו מאופיין בהיעדר שיפוטיות וכפועל יוצא מכך בביטול של ‘האני’. זה מגיח רק כאשר יש להציב אמירה מוסרית ברורה, הנוגעת ל”אחר”, ובתוך זה בעלי החיים; אלה מועלים בשירים לדרגת בני אדם, ובכך מובלט הדיסוננס הצורם, הניכר בהתייחסות אליהם.
בעולם נעדר משמעות, כך ניכר בשירים, מקורות הנוחם היחידים נמצאים באהבה במובנה הרחב וכפשוטה. וכן, גם בהומור.